פרופ' נחום קריסטיאנפולר - הספד

הכרתי את נחום באוניברסיטה העברית, כשעבד במחלקה לפיזיקה ואני הייתי סטודנט לתואר ראשון. התרשמתי מאד מאישיותו החמה, מדרך ההוראה שלו, מההומור ומהתרבות האירופאית הרחבה בה בורך. הוא הכיר והוקיר את אבי אהרן הי"ד, דבר שחיזק את הקשר בינינו.

בקצה המסדרון בו עבד נחום עשיתי את עבודת המסטר אצל פרופ' מאני והייתה לי הזכות לשוחח עם נחום ולקבל ממנו רעיונות. הדוקטורט של נחום נעשה בהנחייתו של פרופ' הלפרין בנושא הדוזימטריה. זהו תחום בעל חשיבות רבה בשימושים רפואיים. המדובר במדידה של מנת קרינה אליה נחשף גביש המוצמד לבגדם של רופאים וטכנאים העובדים עם קרני רנטגן: במיוחד קרדיולוגים. בעזרתם של גבישים אלו ניתן לוודא שהרופא לא ספג עצמת קרינה גבוהה מדי. נחום המשיך לעבוד במעבדתו של פרופ' הלפרין עוד שנים אחדות אחרי קבלת הדוקטורט. בלימודי לקראת תואר שלישי עבדתי בתחומים קרובים במרכז למחקר גרעיני בשורק. כל פעם כשהגעתי לירושלים לפרופ' הלפרין, שהנחה גם אותי, אהבתי להיפגש עם נחום כי השיחות עמו חזקו אותי תמיד.

שמחתי לגלות שנחום עבר לבית הספר לפיזיקה ולאסטרונומיה באוניברסיטת תל אביב, והמשיך במחקריו. כשחזרתי מפוסט דוקטורט בארה"ב הצטרפתי גם אנכי לאוניברסיטת תל אביב. המעבדות שלנו היו באותה קומה וכך יכולתי להמשיך דיאלוג ארוך שנים בתחום המדע. נחום היה בלתי נלאה גם בת"א.

כאחד ממייסדי בית הספר לפיזיקה ולאסטרונומיה המשיך לפרסם מחקרים חשובים בתחום הדוזימטריה. נחום הטביע חותם בביה"ס לפיזיקה: במחקר המדעי, בדרכו המיוחדת בהוראה ובהקמת מעבדות ההכשרה של פיזיקאים ניסיוניים לעתיד.

פעם העזתי ושאלתי אותו: כיצד הוא, יהודי דתי ממשפחת רבנים, משתמש בשם משפחה נוצרי. אם איני טועה הוא הסביר לי תחילה כי קיים עץ משפחה המגיע עד רש"י. הוא הוסיף כי מקור השם הוא כפר זעיר, שטטל, בפולין ממנו באה משפחתו. משום שהוריו נספו בשואה הוא החליט לשמור על שם העיירה, קריסטיאנפול (שמו של איש שנגזר משם העיירה בה נולד). "יתכן שישנם אנשים שהצליחו לברוח משם ויחפשו קרובים בארץ" כך ענה, "שם משפחתי יביא אותם אלי וכך יוכלו להתחבר לעיירה ולמי שנותר ממנה בחיים".

האסון הנורא בו נהרגה ברכה, אשתו היה עבורו טלטלה אדירה. הוא דיבר עמי על כך פעמים רבות. בביקור האבלים בביתו של אלכסנדר בנו, עמד נחום ליד קיר מלא ספרים, ספרי קודש, וכהרף עין ראיתי מה הנחיל לבניו: אהבת הספר, הדעת והתרבות היהודית. התרגשתי מאד כאשר ניגש אלי אלכסנדר והוציא מבין ספרי הקודש את הספר "בכור המהפכה"  שכתב אבי. גם בבית הורי ובבית הורי אשתי היו קירות מלאי ספרים, והדבר כך עתה גם בביתי. העובדה הזו העמיקה את ההערכה שלי לנחום ומשפחתו.

הקשר בינינו נמשך גם כשיצאתי לגמלאות ועברתי לחלוק משרד עם ראובן חן מידידיו של נחום (מתלמידי פרופ' הלפרין, שאף הוא עוסק עד היום בדוזימטריה). כשנחום היה נכנס אלינו השיחות קלחו והעצימו אותנו כמו בתקופת הלימודים. למרות הקשיים והתלאות שעברו עליו בחייו, האופטימיות אפיינה אותו יותר מכל. רוחו נשארה איתנה גם כשנגזרו עליו מוגבלויות פיזיות. בפעם האחרונה שנפגשנו, לפני כמה שבועות, הוא סיפר לי בגאווה שהיטלר לא הצליח להשמיד את משפחתו: יש לו הרבה נכדים ונינים, המעניקים לו חום ואהבה, ואין כמו משפחה אוהבת ומרובת צאצאים.

יותר מחמישים וחמש שנים הכרתי את נחום שהיה אחד מהאנשים הקרובים לי ביותר בבית הספר לפיזיקה ולאסטרונומיה: מורה, עמית תומך, ומקור השראה. הוא כבר חסר לי...

יהיה זכרו ברוך. 

אברהם קציר