פרס נובל לפיזיקה לפרופ' פרנסואה אנגלר, עמית סאקלר בביה"ס לפיזיקה של אוניברסיטת תל-אביב

אנו מברכים בגאווה רבה את פרופ' פרנסואה אנגלר (Prof. Francois Englert) - עמית סאקלר במינוי מיוחד בביה"ס לפיזיקה של אוניברסיטת תל-אביב, בתכנית היוקרתית ע"ש סאקלר לקירוב אנשי מדע ורוח מובילים לאקדמיה הישראלית ולאוניברסיטה, אשר זכה היום בפרס נובל לפיזיקה.

פרופ' אנגלר זכה בפרס נובל כהכרה על עבודתו אשר מסבירה כיצד חלקיקי היסוד בטבע וחלקיקי הכיול הנושאים את הכח החלש מקבלים את המסה שלהם. עבודתו המחקרית מהווה את הבסיס התיאורטי לתגלית הדרמטית של החלקיק החדש (חלקיק היגס) במאיץ הענק LHC במעבדת CERN אשר בג'נבה.

קשרי מחקר הדוקים עם אוניברסיטת תל-אביב

פרופ' אנגלר הוא יהודי בלגי, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת בריסל ובעל קשרי מחקר הדוקים ביותר עם אוניברסיטת תל-אביב מזה כשלושים שנה. במסגרת תכנית סאקלר נותנת אוניברסיטת תל-אביב מינוי יוקרתי מיוחד לחוקרים ומומחים מובילים בעולם המגיעים לביקורים תדירים ויוצרים קשרי מחקר ועבודות משותפות עם חוקרי האוניברסיטה. לפרופ' אנגלר מינויים כעמית סאקלר באוניברסיטת תל-אביב משנת 1984, והמינוי הנוכחי שלו הינו משנת 2012 עד 2015.

באפריל השנה הגיע פרופסור אנגלר לביקור באוניברסיטה ונשא הרצאה מיוחדת לסטודנטים ולחברי סגל בפיזיקה. בהרצאה זו הוא התייחס אל העבודה אשר זיכתה אותו כעת בפרס נובל לפיזיקה, וקודם לכן בפרס וולף לפיזיקה לשנת 2004, ובפרס סקוראי 2010, יחד עם שני מדענים נוספים, רוברט בראוט ז"ל ופיטר היגס אשר זכה כעת בפרס נובל יחד עמו.

פתרון רדיקלי שהוביל למציאת חלקיק היגס

ההתפתחויות המרשימות בפיזיקה בשליש הראשון של המאה הקודמת נתנו תחילה בסיס לתקווה שכל התופעות בטבע, החל ממבנה האטומים ועד למבנה היקום ניתנות להסבר על-ידי שני הכוחות היסודיים שהיו ידועים אז – הכבידה והכוח החשמלי. כוחות אלה מתוארים על-ידי תורת הכבידה של איינשטיין והתורה האלקטרומגנטית הקוונטית. אבל אלה הם כוחות ארוכי טווח. הגילוי של מבנים תת-אטומיים הבהיר לנו שקיימים כוחות יסודיים נוספים שהם קצרי טווח. כוחות אלה הם חלשים מאוד במרחקים גדולים, אבל הם דומיננטיים במרחקים תת-אטומיים. הם אחראים בין השאר על מנגנון הפקת האנרגיה בשמש ובכוכבים אחרים.

ניסיונות להבין את הסיבה לטווח הקצר של הכוחות הללו נתקלו תחילה בקשיים שנראו בלתי פתירים, עד שבראוט ואנגלר וזמן קצר אחר-כך היגס, הציעו פתרון רדיקלי. הפתרון שלהם מבוסס על קיומו של שדה הממלא את היקום ואשר באמצעות האינטראקציה שלו עם שאר חלקיקי היסוד הוא מעניק להם מסה ועל-ידי כך הופך כוחות ארוכי טווח לכוחות קצרי טווח. רעיון זה פותח אופקים חדשים להשגת חלומו הישן של איינשטיין – איחוד כל הכוחות היסודיים בטבע. ניבוי מיידי הנובע מרעיון זה הוא קיומו של חלקיק הקשור בפלקטואציות הקוונטיות של שדה קבוע זה - חלקיק היגס. הגילוי המרשים של החלקיק החדש ב-CERN מספק אישור ישיר לתיאוריה ולמכניזם של יצירת המסה והוא בעל השלכות על מבנה אפשרי של חומר באנרגיות גבוהות בהרבה מאלה שנחקרו עד כה.