היסטוריה של ביה"ס

המכון לכימיה באוניברסיטת תל-אביב נוסד באוקטובר 1964 כאשר האוניברסיטה עברה לקמפוס החדש ברמת אביב. המבנה התבסס על המודל המסורתי המערב אירופאי של ארבע מחלקות נפרדות לכימיה אי-אורגנית, כימיה אורגנית, כימיה פיzיקלית וביוכימיה. בשנת 1965 מונה פרופסור יהושע יורטנר ראש המוסד והחל תהליך ארגון מחדש וגיוס חברי.ות סגל בולטים.ות. בשנת 1965 הוקמה "המחלקה לכימיה" באוניברסיטת תל-אביב בראשותו של פרופסור יהושע יורטנר.

המחלקה לכימיה התבססה על המודל האמריקאי המאגד מחלקה אחת מאוחדת המכילה מעבדות מחקר והוראה בכימיה אי-אורגנית ואלקטרוכימיה, בכימיה אורגנית בכימיה פיזיקלית ובפיזיקה כימית. המבנה המחלקתי המאוחד (בניגוד למבנה המפוצל) יצר בסיס למצוינות במחקר ובהוראה אוניברסיטאית בשטחים השונים של מדע הכימיה. עוד איפשר המבנה המאוחד שיתוף פעולה באמצעים המחקריים, ואופטימיזציה בשירותים טכניים ומדעיים משותפים. נוצר בסיס להוראה של הכימאים.ות לקראת שילובם.ן במחקר ובתעשיה, לחינוך סטודנטים.ות לתארים מתקדמים בשטחים רבים, ובסיס למשיכת חברי.ות סגל בעלי איכות מדעית וכן תמיכה במדענים.ות צעירים.ות שהשתלבו במחלקה.

המחלקה לכימיה התבססה על מיזוג של מחקר וחינוך מנהיגות מדעית, על מבנה אקדמי אוטונומי הבנוי על עצמאות מדעית של כל חברי.ות המחלקה. הושם דגש על רוטציה של חברי.ות הסגל הבכירים.ות בראשות המחלקה והחוגים השונים, על דמוקרטיזציה של ההחלטות הנוגעות לקידום חברים.ות ומינויים לתפקידים שונים, ועל רוטציה בתפקיד יו"ר המחלקה.

כבר בשלבים הראשונים של בנית המחלקה, היא משכה תשומת לב והערכות רבות הן במישור הלאומי והן במישור הבינלאומי. בשנות הששים, היחידות האקדמיות של אוניברסיטת תל-אביב היו חייבות לקבל אישור של המועצה להשכלה גבוהה. בשנת 1967 מונתה ועדה של המועצה בהשתתפות הפרופסורים אהרון קציר, עמוס דה-שליט ושניאור ליפסון, וסמכותה היתה להעניק הכרה אקדמית למחלקה החדשה. בנוסף לכך, נתבקשה הועדה לאשר את התואר הראשון (BSc) שהוענק ע"י המחלקה. המלצת הועדה היתה להעניק הכרה בתארים הראשון (BSc), השני (MSc) והשלישי (PhD). מאז שנת 1969 המחלקה לכימיה מעניקה את כל התארים בכימיה.

מדענים.ות בעלי.ות שם, ראשי.ות המחקר המועצה האירופית למחקר בצרפת ובגרמניה ביקרו בשנות הששים המאוחרות במחלקה והביעו דעותיהם.ן שזהו מוסד בעל סטנדרטים אקדמיים ומחקריים גבוהים בשטח הכימיה המודרנית. כאשר פרופסור דויד גינצבורג, אחד האבות המייסדים של הכימיה בישראל הרצה בסמינר מחלקתי בשנת 1970, הוא החל את הרצאתו באומרו שהוא מאושר לבקר את המחלקה לכימיה הטובה בישראל. כדי לשמור על מעמד זה המחלקה משקיעה מאמצים רבים.

בסוף שנות השמונים המחלקה דורגה לפי "אינדקס הציטוט" (citation index) כראשונה בין המחלקות לכימיה מחוץ לארה"ב. ברשימת H-אינדקס, הכוללת את 500 הכימאים.ות המשפיעים.ות ומצוטטים.ות ביותר בעולם, נכללים שניים מחברי.ות הסגל של ביה"ס לכימיה.

בשנת 1985 הכירה האוניברסיטה בהישגי המחלקה בהעניקה לה מעמד של בית ספר נפרד במסגרת הפקולטה למדעים מדויקים ע"ש ריימונד ובברלי סאקלר באוניברסיטת תל-אביב.

המשימה העומדת בפני בית הספר לכימיה היא התייחסות ראויה לשינויים הגדולים המתרחשים במדעי הכימיה. שינויים אלה הם תוצאה של המטמורפוזה במסגרות העיוניות והנסיוניות של המדעים המולקולאריים, המשקפות את העליה בחשיבות האיחוד של התחומים השונים. גבולות קלאסיים בין תחומי המדע השונים מיטשטשים. וכך אל מסגרת הכימיה נכנסים בין השאר תחומים של מדעי החומרים, מדעי הסביבה ומדעים ביו-מולקולאריים. המקום בו המידע המולקולארי הוא בעל חשיבות מרכזית - הוא בחזקת מדעי הכימיה. חזונו של בית הספר לכימיה הוא לעמוד בדרישות האתגר הזה.

ראשי ביה"ס לכימיה: